אחרי ארבעה ימי מסע בנורווגיה הקפואה תחת שמיכה עיקשת של עננים, עמדה באוויר השאלה האם נחזור מסופקים גם בלי לראות את הזוהר הצפוני. בלילה החמישי באיי לופוטן, התשובה הגיעה בעוצמה שקשה לתאר במילים. האפליקציות התריעו על הפוגה בעננים ופעילות מגנטית מוגברת בשעה אחת לפנות בוקר. קמנו, הצטיידנו בביגוד תרמי ובתרמוס לוהט, ודילגנו בהתרגשות בין חופים שחורים לצוקים מושלגים. פתאום השמיים התפוצצו: גלים של אור ירוק וסגול החלו לרקוד מעל ראשינו במופע שנמשך עד לפנות בוקר. מדי פעם פשוט הפסקנו לצלם, עמדנו קפואים מול עוצמות הטבע ונתנו לקסם לחדור עמוק לנשמה. התמונות שלכדנו בלילה ההוא לא היו רק פריים פוטוגני של אורות רוקדים, אלא תזכורת חיה לנקודת שיא רגשית שבה הרגשנו שהיקום מעניק לנו מתנה נדירה.
אחרי ארבעה ימי מסע בנורווגיה הקפואה תחת שמיכה עיקשת של עננים, עמדה באוויר השאלה האם נחזור מסופקים גם בלי לראות את הזוהר הצפוני.