בבוקר בהיר וצונן בטרנסילבניה, כשהדרך התפתלה בין מעברי הרים מושלגים לעמקים ירוקים, עצרנו במשק משפחתי בודד על גדת נחל. אבות המשפחה השכילו להטות פלג מים ולהפעיל מערכת עץ עתיקה של גלגלים ומחסומים לטחינת קמח, טיפול בצמר, והשיא – "מכונת כביסה" עתיקה שבה שוטפים תושבי הכפר את השטיחים שהביאו מהבית. בעודנו משתאים מול הטכנולוגיה הנוסטלגית, הגיע למקום זוג כפרי חביב עם שטיח צבעוני גדול, ובאווירת החג הדגים בפנינו בחיוך רחב את התהליך המלא. השילוב בין הקצף של המים הגועשים, צבעי השטיח המוצפים באור בוקר רך והחיבור הבלתי אמצעי עם האנשים, יצר פריים קולנועי נדיר. ברגע הזה הבנתי שוב ששיא במסע צילומי אינו רק נוף מרהיב, אלא הדיאלוג האנושי האותנטי – המפגש האקראי עם אנשים פשוטים שפותחים את ליבם ועולמם בפני המצלמה.
בבוקר בהיר וצונן בטרנסילבניה, כשהדרך התפתלה בין מעברי הרים מושלגים לעמקים ירוקים, עצרנו במשק משפחתי בודד על גדת נחל.